עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

המוות..
הרבה אומרים שהחיים זה לא דבר טוב.
שהם רוצים למות, להתאבד...
אך אני יודעת, שאף אחד לא באמת מסוגל להתאבד.
לשכוח הכל.. לחוות את הכאב.
לפעמים, אני מסתכלת על עצמי במראה וחושבת,
"ואוו. אני בחיים. מעניין איך מרגיש המוות? למה אתה צריך למות?"
וזו שאלה מכשילה. תחשבו, ולא תצליחו לענות.
...................................................................
כל אחד חושב אחרת,
אף אחד לא דומה,
אף אחד לא מושלם,
אבל כל אחד מיוחד,
וזה מה שחשוב. :) ♥
חברים
RainThe Cheshire Catג'ולHere To Lovebilliegamer girl
TigerLilyMaya♥DB❥AngelK❥עוד מוזרה בעולםליליבונז'ור ♥
נערת הגורללין :*אמה שולטתcosmicBFFעדן מאירis like
girlEmo LifetimtamאיביGhost Dogslimshady
החיים ממשיכים הלאה...

החיים,
הם ממשיכים הלאה.. והלאה.. והלאה..
צריך לנצל כל שנייה ושנייה.
כי בעוד חמישים שנה, נגיד:"לא עשינו כלום בחיים האלה".
אני יודעת, שאף בן אדם, לא יכול לקחת סכין, ופתאום 'להתאבד'.
כי בשביל למות, צריך הרבה אומץ. גם אני, עכשיו, מפחדת מהמוות.
כל שנייה ובכל רגע, אפשר למות. צריך לנצל את הרגעים האלה,
של השמחה, האושר... ואפילו העצב והפחד.
כי החיים, מתוקים :) ♥

הרפתקה שלא נגמרת... :) ♥

19/10/2013 19:46
life is sweet
"הלו?"  
"היי נועה. תגידי.. רוצה היום ללכת איתי ואם אמא שלי לטייל?" 
שאלתי בהתרגשות.
"אמממ.... בסדר." נועה ענת בקול שמח.
"יופי. אני ואמא שלי נפגוש אותך בעוד שעה."
עניתי.
"אוקיי" היא ענת וניתקה את השיחה.
התחלתי להתארגן, להתלבש, להכין תיק. ואימי הכינה כריכים...
"נצא?" אימי שאלה, ולקחה את התיק על גבה.
"בסדר.," עניתי.. טוב, אני מקווה שיהיה יום כייפי.
חשבתי.

* * * * * 
ראיתי את נועה באופק. 
"היי נועה." 
"היי"... היא ענתה בלחש.
"אז  לאן נלך?" שאלה נועה, ושתתה קצת מבקבוק השתייה שלה.
"אני יודעת." אמרתי. 
נועה ואימי הסתכלו עלי בסקרנות.
שתקתי, ואז עניתי:
" לאיזור שלנו." 
הייתה דממה. 
"טוב" ענתה אימי בחיוך גדול על פניה.
לאחר חצי שעה, או אפילו יותר, הגענו.
"בואו נלך לאומגה!!!" צעקה נועה.
"כן!!" צעקתי גם אני.
הגענו לאומגה. 'ואוו.' חשבתי בליבי, 'יש כאן מלא אנשים.'
הסתכלתי לכיוונה של נועה, אך היא לא הייתה לידי.
היא רצה כבר לאומגה..
* * * * *
"זה היה כייף" אמרתי והתנשפתי.
"כן..." אמרה נועה.
ואז, הגענו לאיזור '7 התחנות'  "יש לי רעיון!!!" צעקתי.
"בואו נכין סירה ונשיט אותה במפלים הקטנים!" 
נועה, כמובן, התלהבה מהרעיון.
לקחתי עלה גדול, וקשרנו לו שני מקלות קטנים.
"קדימה." אמרתי בביטחון.
"בואי נשיט את הסירה."
הלכנו אט אט אל האי הגדול...
"שלוש - שתיים - אחת - וו...!!!"
אמרנו יחד.
אבל...מה? איך זה יכול ליהיות? הסירה התהפכה...
"טוב בואי נחזור." אמרה נועה בעצב.
התחלתי לרוץ לעבר הגשר הקטן אשר מחבר את האי לשפת המים.
"אהההההה!!!..." שמעתי צרחה.
"הצילו! תעזרי לי!"
שמעתי את נועה צועקת.
התחלתי לרוץ לעברה  בלחץ.
"מה קרה?" שאלתי בסקרנות..
"נפלתי, והנעל שלי נתקעה בבוץ ליד המפלים!"
היא כמעט בכתה. "טוב. מבצע חילוץ הנעל של נועה יוצא לדרך!"
הכרזתי בקולי קולות.
התחלתי לחפש מקל גדול, כדי להוציא את נעלה.
"הנה" אמרתי.
לקחתי את המקל וניסיתי 'לדוג' את הנעל.
"זה לא מצליח...." עניתי. בעצב.
"לא לא לא לא!!! את חייבת להצליח."
חייבת? אבל כמעט נפלתי לבוץ!...
הושתתי את ידי קדימה וכמעט נפלתי, אך בסוף..
"יש!!!" קראה נועה בקול. זהו הצלחתי.


לחברה שלי לא באמת קוראים נועה, אבל לא רציתי שידעו את השם :)
טוב לילה טוב ♥ (ולא סיפרתי את כל החלקים ביום הזה...)
life is sweettimtamSuzan
timtam
19/10/2013 22:04
הרפתקה מסוכנת ביותר...!!
שמחה שנהנית (;
life is sweet
19/10/2013 22:29
תודה רבה :)
חחחחח... נכון ♥
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
תודות :) ♥

קודם כל,
אני רוצה לומר תודה,
למשהיא, מאוד מיוחדת.
למאיה....
למאיה מבלוג הסוד... היא הייתה חברה נהדרת!

אני רוצה להודות לFire Dog, שעזרה לי להבין את החיים..
שבגללה אני יודעת הרבה יותר..

אני רוצה להודות לפרח קיר, שעזרה לי
ושהיא נהנת איתי, ( היא חברה שלי מהכיתה )

ובעיקר לכולם...
אם לא הזכרתי משהו זה לא אומר שאני לא אומרת לו תודה,
אני אומרת לכולם. וההחלטה הכי טובה שלי,
היא לפתוח בלוג. כי החיים שלי לא מושלמים.
אבל הם מדהימים. אפילו יותר מזה,
כי החיים,
מתוקים...