כל שורה ושורה, והסימן של השורות במחשב, מהבהב ומחכה שאני אכתוב.
אבל אני? יושבת, לבד... בחדר.. וחושבת. על מה אני חושבת?
את זה כבר אני לא יודעת. לפעמים יש לי רגע קטן של השראה ואני פשוט נותנת לידיים שלי לזוז.
פתאום, בלי שום מקום זה בא. אור חזק ומנצנץ, שמעיר אותי מהחיים. אני רואה חיוך, גדול ורחב ידיים
שמחייך אלי בלי שום שיבה. ואני? מחייכת חזרה. אז כל זה אני לא רואה באמת.
אבל אני כן, רואה את זה בלב. אף אחד לא יודע, גם המדענים, וגם האנשים החשובים ביותר -
אם החיים, זה משחק.
החיים הם הפכפכים, רגע אחד הם ככה.. ורגע אחר הם ככה...
אבל דבר אחד בטוח - חיים רק פעם אחת. :) ♥
 ♥');){kind=link}