"הלו?"
"היי נועה. תגידי.. רוצה היום ללכת איתי ואם אמא שלי לטייל?"
שאלתי בהתרגשות.
"אמממ.... בסדר." נועה ענת בקול שמח.
"יופי. אני ואמא שלי נפגוש אותך בעוד שעה."
עניתי.
"אוקיי" היא ענת וניתקה את השיחה.
התחלתי להתארגן, להתלבש, להכין תיק. ואימי הכינה כריכים...
"נצא?" אימי שאלה, ולקחה את התיק על גבה.
"בסדר.," עניתי.. טוב, אני מקווה שיהיה יום כייפי.
חשבתי.
* * * * *
ראיתי את נועה באופק.
"היי נועה."
"היי"... היא ענתה בלחש.
"אז לאן נלך?" שאלה נועה, ושתתה קצת מבקבוק השתייה שלה.
"אני יודעת." אמרתי.
נועה ואימי הסתכלו עלי בסקרנות.
שתקתי, ואז עניתי:
" לאיזור שלנו."
הייתה דממה.
"טוב" ענתה אימי בחיוך גדול על פניה.
לאחר חצי שעה, או אפילו יותר, הגענו.
"בואו נלך לאומגה!!!" צעקה נועה.
"כן!!" צעקתי גם אני.
הגענו לאומגה. 'ואוו.' חשבתי בליבי, 'יש כאן מלא אנשים.'
הסתכלתי לכיוונה של נועה, אך היא לא הייתה לידי.
היא רצה כבר לאומגה..
* * * * *
"זה היה כייף" אמרתי והתנשפתי.
"כן..." אמרה נועה.
ואז, הגענו לאיזור '7 התחנות' "יש לי רעיון!!!" צעקתי.
"בואו נכין סירה ונשיט אותה במפלים הקטנים!"
נועה, כמובן, התלהבה מהרעיון.
לקחתי עלה גדול, וקשרנו לו שני מקלות קטנים.
"קדימה." אמרתי בביטחון.
"בואי נשיט את הסירה."
הלכנו אט אט אל האי הגדול...
"שלוש - שתיים - אחת - וו...!!!"
אמרנו יחד.
אבל...מה? איך זה יכול ליהיות? הסירה התהפכה...
"טוב בואי נחזור." אמרה נועה בעצב.
התחלתי לרוץ לעבר הגשר הקטן אשר מחבר את האי לשפת המים.
"אהההההה!!!..." שמעתי צרחה.
"הצילו! תעזרי לי!"
שמעתי את נועה צועקת.
התחלתי לרוץ לעברה בלחץ.
"מה קרה?" שאלתי בסקרנות..
"נפלתי, והנעל שלי נתקעה בבוץ ליד המפלים!"
היא כמעט בכתה. "טוב. מבצע חילוץ הנעל של נועה יוצא לדרך!"
הכרזתי בקולי קולות.
התחלתי לחפש מקל גדול, כדי להוציא את נעלה.
"הנה" אמרתי.
לקחתי את המקל וניסיתי 'לדוג' את הנעל.
"זה לא מצליח...." עניתי. בעצב.
"לא לא לא לא!!! את חייבת להצליח."
חייבת? אבל כמעט נפלתי לבוץ!...
הושתתי את ידי קדימה וכמעט נפלתי, אך בסוף..
"יש!!!" קראה נועה בקול. זהו הצלחתי.
לחברה שלי לא באמת קוראים נועה, אבל לא רציתי שידעו את השם :)
טוב לילה טוב ♥ (ולא סיפרתי את כל החלקים ביום הזה...)
 ♥');){kind=link}